<h1>חוקות הדיינים סימנים רפ"ב—רפ"ג</h1>
<h2>דף מט:</h2>
עוד מפ' זה דאב אינו חייב במזונות בתו אבל מ"מ מצוה עליו לזונה ואם הוא עשיר ואינו רוצה מכלימין אותו ומנדין אותו כן דעת הגאונים ורבי' האי גאון ז"ל עוד גרסי' בגמר' ולא אמרן אלא דלא אמוד כלומר דלא אמרו דאין כופין את האב כדי שיזון בניו ובנותיו הקטנים אלא דלא אמוד, אבל אם אמוד כלומר אם עשיר הוא כייפינן ליה בע"כ כי הא דרבה כפה לרב [נתן בר] אמי(ה) ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה וכתב הרי"ף ז"ל דבד"א בבניו ובנותיו הקטנים עד שהביאו שתי שערות אבל קטני קטנים דהיינו בן שש שנים אעפ"י שאינו אמוד כל כך כדי לתת צדקה לעניים אעפ"י כן ב"ד יורדין לנכסיו וזנין אותם בע"כ כמו שמפו' בפ' אעפ"י [ס"ה ע"ב]. וכתב הגאון ז"ל דבנים שיש לו לאדם מן השפחה או מן הגיורת אינו חייב במזונותיהם ואינם כבניו לכל דבר. דין חכמים תקנו דהכותב נכסיו לבניו ולא שייר לעצמו כלום שיהיו נזונים מהם כל ימיהם הוא ואשתו, וכתבו רבותי' הצרפתים ז"ל דדוקא כשכותב לבניו אבל אם כתב כל נכסיו לאדם אחר אינו ניזון מהם משום דמתנה גמורה היא ולחלוטין נתנו לו משום דאם לא היה עושה נחת רוח גדולה המקבל מתנה לזה הנותן לא היה כותב לו כל נכסיו ולפיכך הרי הוא כמכירה גמורה.
